את שחף אני מכירה לא מעט שנים דרך העבודה, ויש לי אליו קשר מיוחד. יש בו משהו לא פתור בעיניי, שתמיד מאוד עניין אותי. הוא אדם שמעורר בי השראה, ואין הרבה כאלו. בגדול, הוא חושב שאני חופרת, שזה די נכון. ולמרות שהוא תמיד אומר שהוא לא ממש מבין את הצורך שלי לנתח כל דבר עד הפרט הכי קטן ולצלול עמוק לכל דבר שאני עוסקת בו, חושבת עליו, או מעורבת בו, אני חייבת לציין שהוא נותן לזה מקום ומשתף עם זה פעולה.
המפגש:
אנחנו מנסים טנטטיבית לקבוע לקפה +/- כבר 4 שנים. גם מהרגע שכבר קבענו, לקח עוד 3 חודשים עד שבאמת נפגשנו, ויצא שהמפגש נכנס במניין פגישות הפרויקט, ויש לו מקום ראוי בו (!) (למרות שהוא עשה לי על זה ריגשי ואמר שהוא מעדיף היה לחשוב שהוא מיוחד). היו לנו שנים של התעדכנויות.
התחלנו בבית קפה אחד שהיה הרבה יותר מדי רועש, אז החלטנו לעבור לשבת במקום אחר אחרי כן. בגדול, אני ידועה בתור אחת שאין לה בעיה לעבור ממקום אם הוא לא בא לי טוב. אין כזה דבר "לא נעים". אולי זו גם מטאפורה לדברים אחרים.
לקחתי מהמפגש
השתניתי (ואף התבגרתי) מהפעם האחרונה שדיברנו באמת.
יש כזה דברי אנשים "סרטניים": הם מתיישבים עלייך ומכרסמים לך כל הזמן.
המשפט "אם הייתה לי אמא פולניה כבר מזמן…" הוא משפט שלמעשה משקף את הפוטנציאל שאדם באמת מאמין שיש לו על עצמו.
יש את מה שאתה מתכוון שאתה אומר; ויש את מה שהצד שמולך שומע ממה שאמרת, דרך הפילטרים שלו. גם אם אתה לא מבין את הפילטרים שלו, או חושב שהם לא נכונים לגביו, הם עדיין שם. צריך לעבוד קשה לנקות את הפילטרים.
שחף מעודד אותי לצאת ולהמשיך לחקור בחוץ גם דברים אחרים: כמו שאני עושה בתחום התעסוקתי אבל בעוד דברים בחיים.