קפה #23

"תמיד את נוסכת בי תחושה של בטחון"

- קרן -

קפה פורת, ביאליק, רמת גן

בשנת 2008 נסעתי להתנדב בבית ילדים בקניה. זה היה הדבר הכי נועז ולא צפוי שעשיתי עד אותו רגע בחיים שלי. לא הכרתי אף אחד שעשה משהו כזה קודם, לא הכרתי את המקום, בחיים לא הייתי באפריקה, ובטח שלא נסעתי לבד להרפתקה כזו. חודשיים בבית ילדים. אחרי חודש שהייתי שם, הגיעה קרן. 

מאז ועד היום, היא נוסכת בי תחושה של בטחון. שהכל רגוע. שהכל בסדר. היא הייתה רוח ישראלית, במקום שבו עד אותו הרגע שהיא הגיעה,  שמעתי בו בעיקר אנגלית, סוואהילי, קיקויו, והרבה דיבורים על ג'יזס קרייסט. היא ידעה, כמוני, לתפור, היא באה מטעמים דומים לשלי, והכי חשוב, היה לה חוש הומור ואיזון לדרמה קווין שלי, ובבית ילדים ההוא זה בהחלט היה מאוד הכרחי. 

קרן היא אחת הנשים הכי אמיצות ובעלות יושרה פנימית שאני מכירה. היא תמיד מעוררת בי השראה.

המפגש:

אני וקרן נפגשות אחת לכמה זמן, באופן די רנדומלי. למרות שאנחנו גרות קרוב אחת לשנייה, אף פעם לא ממש הקפדנו להתראות באופן קבוע. את המפגש הזה קבענו גם במסגרת הפרויקט, אבל גם במסגרת "יאללה, בואי ניפגש כבררררר".

לקחתי מהמפגש
  • השיווק הטוב ביותר הוא מפה לאוזן
  • העובדה שאנשים הם מקצוענים טובים בתחומם (כל תחום) לא אומר שהם בהכרח יודעים לנהל עסק, לחשוב על הכנסות, הוצאות, עלויות, לבנות תכנית עסקית או תכנית שיווק. אלו כלים שצריך ללמוד אותם, לרכוש אותם, והם צריכים להיות במקביל להיותך מקצוען.
  • תזכורת שפעם היה לי חלום ללמוד לנגן על גיטרה. בגיל 30 חברותיי הטובות קנו לי את הספר "ד"ר גיטרה", ידיד השאיל גיטרה, ומאז, הגעתי לאקורד השני, זה הכאיב לי באצבעות, ולא למדתי (עדיין) לנגן. הגיטרה עדיין עומדת בסלון, שעונה על הספה.
  • ברשימת הדברים שאני רוצה לעשות השנה יש שורה שכתוב בה "לרוץ." קרן עודדה אותי להירשם לקבוצת ריצה של מתחילים. עוד לא עשיתי את זה.

השאלון

מעצבת פנים

פרנדז. 

לא נראה לי שהיה כזה.

חופשיות על הבר

אף אחד. אני לא סובלת שוקולד!

רובין הוד