"איך זה שהייתי הראשונה שהתנדבה, ושתית כוסות קפה לפניי??"
- אורלי -
פטיט פוט, פרנקל 70, תל אביב
את אורלי אני מכירה מעמותה שהתנדבתי בה מספר שנים. בתחילת היכרותנו, שתינו היינו מתנדבות, ואחרי כמה חודשים, אורלי התחילה לנהל את המועדונית לילדים בגילאי בית ספר יסודי, של ילדים בסיכון, בדרום תל אביב, בה התנדבתי למעלה משלוש שנים. אני ואורלי עברנו המון ביחד סביב החוויה המאוד אינטנסיבית הזו של ההתנדבות עם אוכלוסיה בסיכון, ועבודה עם הילדים. הקשר, מטבעו "זלג" גם לחברות שכבר אינה קשורה במועדונית, בהתנדבות, או ליווי האוכלוסייה.
המפגש:
את המפגש התחלנו בשאלה של אורלי, איך זה בכלל יתכן שהיא הייתה הראשונה שהתנדבה למפגש, ומקבלת "רק" את כוס קפה מספר 34 (!!). לפרוטוקול: כן יצא לי לשתות עם אורלי כוסות קפה *אחרות* שלא במסגרת הפרויקט בזמן שהפרויקט מתגלגל (ויש פגישות עם אנשים אחרים), אבל לא כזו שנספרה עבור הפרויקט.
אני ואורלי בקשר כמעט יום יומי, על המון נושאים במקביל, אז מפגש הקפה הזה היה אחר מפגישות אחרות של כוסות הקפה. מסקנה שהגעתי אליה מזמן היא שכוסות הקפה שאני שותה עם אנשים שיותר מעורבים בחיים שלי (לא מעגל היכרות "2") נראות אחרת, כי השיחה בדרך כלל פשוט זורמת על הא ודא, ואז יש "משימה" להוציא תובנות. אורלי כל כך מעודכנת במה שקורה, שלא הייתי צריכה להסביר לה דברים או לתת לה רקע, או לעדכן אותה, בשביל שהיא תדע.
לקחתי מהמפגש
לפעמים אנחנו נקשרים לאנשים שלא תכננו להיקשר אליהם.
מה קורה כשחברויות נרקמות סביב מכנה משותף, ואז המכנה המשותף מפסיק להתקיים.
דברים שאנחנו חווים בצורה אחת, ויש לנו דעה לגביהם, עשויים להיחוות בדרך אחרת לגמרי על ידי הזולת.
יש דברים שאנחנו לא מייחסים להם הרבה חשיבות, אבל לזולת הם *מאוד* חשובים.
תהליך, כל תהליך, לא מתחיל ונגמר בבום. תהליך מתחיל בזריעת זרע.
קל לטכס דברי חכמה לאחרים ולא לפנים אותם לגבי עצמך.
בלי פילטר
"מה זה?? למה אנחנו יושבות בחוץ ולא בתוך המזגן? את משוגעת?!"