איש אחד רצה להתקבל לעבודה בתור מנקה במשרדים של גוגל. הוא הגיע לראיון ועבר את כל השלבים, ובשלב האחרון ביקשו ממנו לקבל את כתובת המייל שלו, בשביל שיוכלו להיות אתו בקשר. הוא התנצל ואמר שאין לו מייל, ובתשובה נאמר לו שבלי כתובת מייל, לא יוכלו לקבל אותו לעבודה.
בדרכו הביתה עבר האיש ליד הירקן השכונתי, וראה שהוא מחפש עוזר להעמסה של הירקות והפירות במהלך היום. הירקן שוחח קצרות עם האיש, הסכים לקבל אותו לעבודה, וכבר ביום למחרת, התחיל האיש לעבוד אצל הירקן.
האיש היה חרוץ ועבד קשה, ותוך זמן קצר היה משאיר אותו הירקן לנהל לבדו את החנות במשך ימים שלמים. כשחשב הירקן להתרחב ולפתוח ירקניה נוספת, הציע הירקן לאיש לעשות זאת במקומו, כדי שיהיו שותפים. תוך מספר שנים כבר היו בבעלות האיש חמש ירקניות משגשגות, ופנו אליו מאחת מחברות המזון הגדולות והתעניינו אם יסכים למכור בחנויות השכונתיות שלו גם מוצרים נוספים. עברו מספר שנים נוספות, והאיש פתח סופרמרקט גדול בעיר והעסיק בו למעלה ממאתיים אנשים בתפקידים שונים.
יום אחד, פנו אל האיש מעיתון מוכר בבקשה לעשות על סיפור ההצלחה שלו כתבת שער ואיך הוא התגלגל. בסוף הריאיון, ביקשו מהאיש את כתובת המייל שלו כדי לשלוח לו את טיוטת הכתבה לפני פרסום. האיש התנצל ואמר שאין לו מייל. תמהים, שאלו ממערכת העיתון: "את כל שעשית עשית בלי כתובת מייל? איך אנשים יצרו אתך קשר לאורך הזמן? ותראה לאן הצלחת להגיע! תתאר לך איפה היית יכול להיות היום אם גם הייתה לך כתובת מייל!"
והאיש ענה: "אני יודע בדיוק איפה: הייתי מנקה במשרדים של גוגל".