קפה #49

"אני טעם נרכש"

- עופר -

אונליין קפה, כיכר הלחם, הרצליה פיתוח

את עופר הכרתי, לראשונה, לפני הרבה שנים, בחברה קודמת בה עבדנו ביחד. ואיך להגיד? הוא לא היה כוס התה שלי. לא קרוב אפילו לאותו איזור מיקוד של איפה שנמצאת כוס התה שלי. מאז הוא עזב ועבר הלאה, אני עברתי לדברים אחרים, ויצא לנו לעבוד יחד על כמה פרויקטים, בלי ממשק ישיר. נהיינו חברים בפייסבוק. שם אט-אט, עופר התחיל להתחבב עליי.

המפגש:

לא תכננתי להציע לעופר להיפגש לאחת מכוסות הקפה של הפרויקט. זה פשוט… יצא. פתאום חשבתי, שזה יכול להיות מאוד מעניין לפגוש אותו, כי הוא דמות שנויה במחלוקת, וככזה, לשוחח איתו יכול להיות מאוד מעניין. שלחתי לו הודעה, הוא זרם, וקבענו לכמה ימים אחר כך.

מכל המפגשים היו במסגרת הפרויקט, עופר היה היחידי שהודיע לי איפה נפגשים. כך גם הכרתי מקום חדש, קפה של פעם, איפה שהפרלמנטים נפגשים. אני אוהבת מקומות כאלו. הם קסומים בעיניי.

הדבר היחידי שדאגתי ממנו לקראת המפגש, היה שלא אמצא חניה, אבל איך שהגעתי, התפנו שלושה מקומות ליד.

לקחתי מהמפגש
  • היה לי ולעופר יותר במשותף ממה שחשבתי מלכתחילה.
  • יש כזה דבר בצבא "פטור ממיטה צבאית".
  • במבט לאחור, מגפת הקורונה עשתה להרבה מאוד אנשים, טוב. מבחינת מערכות יחסים, חיי משפחה, עולם העבודה. היא שינתה את סגנון וקצב החיים, הרגיעה הרבה אנשים, ושמה באור חדש, איך אנשים רוצים / בוחרים להמשיך לעבוד ולחיות.
  • בכל המקומות שמפחידים אותנו בהם כדי שנשאר בתלם, עופר עשה את עופר. בכל המקומות שבהם אני כל החיים משתדלת להיות הכי בסדר, הכי כמו שצריך, הכי לא לעורר בעיות, עופר שם זין, בעט ועשה מה שהוא רוצה. והצליח.
  • יש סרטון שמסתובב, של מרצה למשפטים מאוד מוכר באוניברסיטת קולומביה, שמסיים עם הסמסטר, בכך שהוא חולק עם הסטודנטים את התובנות שלו לחיים, בשש דקות. אחד מהדברים המרכזיים שהוא אומר, הוא שיש דברים שקורים, שאפשר להבין אם הם היו משהו טוב, או משהו לא טוב, רק במבט של הרבה מאוד שנים אחורה.
  • לצאת פעם בשבוע, זה טוב לנפש. זה צריך להיות חוק.
  • המקומות הפגיעים שלנו, הם המקומות היחידים שמאפשרים לאנשים אחרים באמת להתחבר אלינו.
  • גלידה אריה שפעם הייתה קיימת בחוף השרון בהרצליה – וחשבנו שלא קיימת יותר – עדיין חיה ונושמת בסוקולוב פינת בן גוריון, הרצליה.
בלי פילטר
"היה משא ומתן קשוח עם התזונאית שלי, אבל בסוף היא הסכימה לליטר קולה זירו ביום"

השאלון

לא זוכר. לא יודע. אימא שלי אמרה לי להיות במחשבים, אז זרמתי איתה. 

לא קראתי. אין היגיון בלקרוא ספר יותר מפעם אחת.