קפה #7

"אני אשמח"

- לידיה -

קפה קרם פרש פטיסרי, נווה אביבים, תל אביב

לידיה היא קרובת משפחה שלי והחברה הכי טובה של אמא שלי, אני מכירה אותה כל החיים. כשהייתי יותר צעירה, היא הייתה הגורם האובייקטיבי והמבוגר שהייתי הולכת להתייעץ איתו, כשלא יכולתי (או לא רציתי) לדבר על עניין כלשהו עם אמא שלי. המשפחות שלנו היו ונותרו קרובות, ויחד עם זאת, יש לנו בינינו קשר עצמאי, שבנינו עם השנים, שמבוסס על שיתוף ואהבה רבה.

המפגש:

לידיה די מעודכנת בכל מה שקורה בחיים שלי. אנחנו מתראות די הרבה, וכשלא, תמיד יש את הפייסבוק שמאפשר להישאר מעודכנים על אנקדוטות וסיפורים על הדרך. כיסינו מגוון רחב של נושאים גם שלי וגם שלה, והשיחה איתה, איפשרה לי להיזכר בדברים שחשובים לי, שאיכשהו, לא עלו בכוסות קפה עד כה. לידיה לא מהדור שלי, ואני גם לא מהדור של הבן שלה. אני באמצע בין שניהם. עם מפגשי הקפה אני שמה לב לפער הדורי שעולה בשיחות. דיברנו על עבר הווה עתיד ומרחב. על קבלת החלטות, על גבולות ועל תהליכים.

לקחתי מהמפגש
  • שיחה מתקיימת בכמה רבדים מקבילים. חלקם מדוברים, חלקם לא מדוברים. 
  • תזכורת שבכל נקודות זמן אדם מקבל את ההחלטה הכי טובה שהוא היה יכול לקבל עבור עצמו באותה נקודת הזמן.
  • סיפור קצר הוא מפגשון. לכתוב רומן זו מחויבות, ולי יש בעיות מחויבות. בצד זה, זה הדבר שאני רוצה לממש.
  • כשאתה שם גבול לילד, אתה לא רק מלמד אותו מה הגבול שלך, אלא הוא גם לומד איך לשים את הגבולות שלו עצמו.
  • המלצה לקרוא את הספר: Three Men in a Boat / Jerome K. Jerome
בלי פילטר
"אני תמיד אעדיף לקבל החלטה, מלא לקבל החלטה. בגלל שבעצם ההחלטה, אני מנווטת בעצמי את החיים שלי, ואי-החלטה, היא החלטה בפני עצמה."

השאלון

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. לידיה

    דנדוש. המפגש היה מאלף עבורי. תודה לך על כל החיוביות שאת מביאה לחיים שלי. אוהבת אותך מאוד.

התגובות נעולות.