- סיכום ביניים -

אחרי 20 כוסות הקפה הראשונות

- דנה -

על הספה, בסלון שלי

עברתי בתוך זמן לא ארוך 20 מפגשים עם 20 אנשים שונים. אם אני לגמרי כנה היו לי גם פגישות קפה במנותק מהפרויקט הזה, שאינן ספורות במניין. 

אז קודם כל, לסיכום ביניים: אני מרגישה את הקפאין בגוף. אני לא רגילה לשתות כל כך הרבה כוסות של קפה מבוסס אספרסו.

החוויה עד כה היא מעניינת. מצאתי שהפרויקט הזה מצליח למלא אותי אנרגיה וגם לשאוב ממני אנרגיה בו-זמנית. הבנתי שאני צריכה להיות רגישה יותר למינונים במפגשים, ובאמת אחרי נקודת ציון ה-20, הורדתי את הקצב.

רשמים עיקריים עד כה:

אחת השאלות הראשונות שאנשים שואלים אותי היא איזו מספר כוס קפה הם.

כמעט לכל בני שיחי הייתי "צריכה" לתת רקע על למה התחלתי עם הפרויקט הזה. אני כבר מדקלמת את זה. יש פער גדול בין להיות נוכח בשיחה באמת ובין לדקלם שורות.

מבחינים בפער הדורי בשיחות עם אנשים. אני מחלקת את האנשים לשלוש קבוצות עיקריות, באופן די גס, אבל מצאתי שהנרטיב הכללי די חוזר על עצמו בתוך קבוצות אלו. זה מעניין לראות את זה בפועל בשיחה, ולא רק לקרוא על זה במחקרים, מאמרים וכתבות על "דור ה- X, דור ה-Y וכו' וכו'".

הופתעתי מהנכונות של אנשים לשתף פעולה עם הפרויקט הזה: להשתתף בשיחות, להיפגש, וגם, כן, להיות מתועדים. לא ציפיתי.

כותב המאמר המקורי טען שאורך כל מפגש צריך להיות כאורך כוס הקפה אותה שותים. לא מצאתי לזה ביסוס בפועל. היו אנשים ששתו את הקפה שלהם מאוד מהר, ועדיין השיחה איתם הייתה מאוד מעניינת ונמשכה זמן רב לאחר מכן.

שמתי לב שבמהלך המפגשים הללו – בניגוד לפגישות קפה "רגילות" – אני "מתפצלת" תוך כדי השיחה: אני גם משתתפת בה וגם צופה בה בו-זמנית. זה הופך את ההקשבה ושימת הלב ליותר איכותית, בעיקר בניסיון לחלץ תובנות

יש פער גדול בין לשתות קפה עם אנשים שאני מכירה טוב ואני קרובה אליהם ביום-יום שלי, ובין לשתות קפה עם אנשים מ"מעגל שני". אני מחשיבה אנשים כאנשי מעגל שני מי שיש לי איתו היכרות קודמת, אבל לא אישית מדי: עבודה ביחד, היכרות מקצועית, התנדבותית, חברתית וכו'. אני מוצאת שהמפגש עם האנשים הללו הוא פורה יותר מבחינת הפגישות ה"משוב" שיש להם הוא פחות מוטה מהיכרות קודמת איתי, ובאופן כללי, זה מאוד מעניין אותי להכיר אנשים שאין לי איתם היכרות קודמת, ולשמוע עליהם עוד. אני יוצאת מהפגישות האלו עם אנרגיה מחודשת ותובנות רבות יותר.