קפה #1

"סימולציה"

- אריאל -

הסביח של עובד, גבעתיים

אריאל שירת איתי בצבא, הקשר התחיל בשיחות נפש של שעות בסיבובים מסביב לבסיס, ומאז אנחנו חברים. יש שנים שאנחנו יותר קרובים ויש שנים שפחות. אריאל הוא אחד האנשים הנדירים שעובדים ממש קשה על לשמר קשרים עם חברים. במקום שבו קשרים אחרים כבר היו מתמסמסים עקב מרחק גיאוגרפי, תקופה או מקום בחיים, אריאל מקפיד לא לשכוח אף אחד. 

בהרבה מאוד מובנים אריאל הוא תמונת הנגטיב של החיים שלי. הוא בעצם הקים לעצמו את החיים שאני מאוד הייתי רוצה לרצות, אבל לא באמת רוצה. הוא אוהב את היציב, השגרה והקבוע, עם כמה שפחות שינויים. כשהוא ואישתו התחילו לצאת, הם פעם הלכו ליריד "חבר" שאחריו, באיזה מפגש חבר'ה מהצבא התנהלה שיחה של כמעט חצי שעה על המגהץ שהם רוצים לקנות. באותו רגע מכונן הבנתי, שאני לעולם לא רוצה או ארצה לשבת בשיחות שמהותן מגהצים, קרמיקות לבית, או הסדרי משכנתא.

המפגש:

אריאל היה המפגש הראשון שלי במסגרת מה שמוקדם יותר באותו היום הוגדר כ"פרויקט 50 כוסות קפה". קבענו להיפגש בלי קשר, ואחרי שעדכנתי אותו על הקונספט החדש שהחלטתי לנסות, גייסתי אותו לטובת הסימולציה – למרות שבפועל אכלנו סביח, ולא שתינו קפה – וביקשתי ממנו חוות דעת על פחות או יותר הכל.

לקחתי מהמפגש
  • כדאי לי לשאול את מי שמולי את השאלות שאני מפחדת מהתשובה עליהן.   
  • לא חובה לדבר עם כולם על הכל.
  • אריאל תופס אותי כנון-קונפורמיסטית.
בלי פילטר
דנה: "אני לא רוצה להמשיך לעשות אותו דבר שוב ושוב שוב."; אריאל: (צוחק); דנה: "מה?"; אריאל: "זה נשמע לי הדבר הכי נהדר בעולם! אני בעצם BOT"

השאלון

פרנדז. אבל רק בקצת. 

הרוזן ממונטה קריסטו / אלכסנדר דיומא

גבעת חלפון