קפה #13

"יורד גשם. בואי נראה איפה מוצאים חניה ושם נשתה קפה"

- ענבל -

גרציאני, קינג ג'ורג' 105, תל אביב

את ענבל אני מכירה מאז הצבא. הזכרון הראשון שלי ממנה הוא שהנמכתי את הרדיו כשהתנגן שיר של פיונה אפל וזה לא מצא חן בעיניה. חלקנו חדר, נהינו חברות, והיא אחת החברות היא טובות שלי מאז. היא אחד האנשים היחידים בחיים שלים שיודעים להשלים משפטים עם מה שאני מתכוונת עוד לפני שאני אומרת, כשזו רק מחשבה שעוברת לי בראש. הקשר שלנו עבר הרבה הגדרות מחדש של פורמט, של קרבה ושל שיתוף, והוא, ביחד איתנו, כל הזמן משתנה. ענבל מהאנשים שאני יודעת שלא משנה מה, תמיד יהיו שם בשבילי; ולא משנה מה, היא תמיד תגיד לי את דעתה (גם אם לא נעים לי לשמוע). אני לא תמיד מסכימה איתה, אבל יש הרבה דברים שאני "מריצה" דרכה, גם אם אני צופה חוסר הסכמה.

המפגש:

אני וענבל נפגשות המון. כשהתיישבנו, היא אמרה לי שהיא לא חושבת שהכוס קפה הזו צריכה בכלל להיחשב חלק מהפרויקט, כי אנחנו נפגשות לקפה כל הזמן. כשהוצאתי מהתיק שלי את ה-פנקס לתעד תובנות, היא אמרה לי שאין עוד אף אחד בכל העולם כולו שהיא הייתה משתפת פעולה איתו בדבר כזה. ניסיתי להסביר לה שמה שעושה את כוסות הקפה במסגרת ה"פרויקט" אחרות, זה שאני שמה יותר לב לדברים שנאמרים, או שלא נאמרים. אני נמצאת בשיחה כל הזמן בשני תפקידים: גם משתתפת וגם צופה. 

במהלך הקפה היה לנו אתגר, בדמות משפחה שנכנסה לבית הקפה עם אנרגיה רעה, שכללה ילד בוכה, ההורים מתקוטטים ומשחקי כוח. היה מאוד קשה לא לשים לב לכל מה שקרה שם: זה יצר דיסהרמוניה מוחלטת בכל בית הקפה, גם ברמת הרעש, הריכוז והיכולת לנכוח בשיחה.

לקחתי מהמפגש
  • תזכורת שבעל חיים בבית זה טוב. זה משהו חי.
  • עם האנשים שיותר קרובים אליי ואני רגילה לדבר איתם, יותר קשה לי לחלץ תובנות.
  • הדרך שבה מספרים סיפור יכולה לעורר ציפייה, בלי קשר לסוף ה"אמיתי" שלו.
  • מותר לשנות את דעתי לגבי דברים.
  • כניסה של אנרגיה רעה למקום, משפיעה על כל ההרמוניה במקום.

יצאתי מהמפגש אופטימית.  

בלי פילטר
"מה את חושבת על הטרנספורמציה שלי לסבתא?"

השאלון

לא יודעת. 

סיינפלד

 Jar of Fools / Jason Lutes

הסדרה של דריה

חלב

מואנה