קפה #22

"אבל אל תגיע למרכז רק בשביל להיפגש איתי, טוב?"

- אורן -

ארקפה, קניון גבעתיים

את אורן אני מכירה מקורס צילום משולב כתיבה שעשינו ביחד לפני בערך שנה. היינו קבוצה מאוד מגובשת, והדינמיקה הקבוצתית הצליחה לתרום הרבה ליכולת לשתף ולכתוב על דברים מאוד משמעותיים, ובצד זה, להיחשף.

המפגש:

נפגשנו בקניון גבעתיים, למרות ששנינו לא מחבבים קניונים. דבר ראשון, כי הוא הגיע מרחוק מאוד, ויש שם חניה. דבר שני, ירד גשם במשך יומיים, ולהתחיל להסתובב בגבעתיים למצוא מקום אחר, היה בגדר משימה בלתי סבירה לחלוטין. לפני כמה חודשים כשיצאתי לעצמאות, אורן אמר לי משפט שנשאר איתי "את צריכה ללמוד להכיל גם את התקופות העמוסות בעסק, וגם את התקופות השקטות בעסק". רציתי להיפגש איתו כדי לשמוע על המסלול שהוא עשה בחיי העבודה שלו, ובכלל, ומתוך הסיפור לקבל השראה. במהלך המפגש השיחה זרמה למקום של בחינה של מערכות יחסים, היכולת לבקש עזרה מאנשים, איזון ביחסי קח/תן, ובאופן כללי, איך מאזנים בין הרצון לצפות, והצורך לא להתאכזב.

dav
לקחתי מהמפגש
  • גם בתוך מודל עבודה קיים, אפשר ליצור מסגרות משמעותיות (לדוגמא, לימוד וליווי של אנשים בתפקידים מיועדים).
  • מעגל תומך של חברים / משפחה קרובים מאוד בדרך כלל יהיה מאוד מצומצם.
  • יש תיאוריה שכדי להגשים משהו, צריך לרשום אותו על פתק, ושיהיה מולך כל הזמן. אורן לא בהכרח מסכים עם זה. הוא טוען שהכוכב שממסגר את ה"פרויקט" בעצם מייצר לחץ שדוחה את ההגשמה, ולא מקרב אותה.
  • אנשים מקבלים החלטות בצורות שונות. לא בטוח שיש מודל אחד "נכון" ואחד "לא נכון". קבלת החלטה באופן פזיז, לא בהכרח עושה אותה לא נכונה. שוב מתעוררת השאלה של הנרטיב שמוצמד למהלך.

השאלון

נער קרקס

פרנדז. 

ספר מהילדות על החלוצים בישראל

רפסודיה בוהמית

מריר

מיקי מאוס