פגשתי את איה לפני פחות משנה באחד מהאתרים בהם עבדתי על כינוס. היה תענוג לעבוד איתה, ואחרי הכנס נהיינו חברות בפייסבוק ומאז מתעדכנות מדי פעם. איה, בעיניי, היא אישה ססגונית, מקצוענית ושובת לב, שבצד השגרה הבורגנית, קוראת ותרה אחר משמעות בדרכה שלה, ושם התחברתי אליה.
המפגש:
איה התקשרה אליי יום אחד באמצע פגרה ארוכה במפגשי הקפה. בראשית הפגרה, חשבתי שהיא תימשך כשלושה שבועות, אבל שבועות וחודשים עוברים, ובינתיים, לא הצלחתי לאסוף את עצמי מספיק כדי ליזום וליצור מפגשים חדשים.
איה רצתה להיפגש בלי שום קשר לפרויקט, וכשהיא התקשרה באצטלה של "יש לי שי לחג עבורך", הייתי באחד השבועות הקשים יותר שהיו לי בשנים האחרונות. קצת לא בטוחה, אבל בלי הרבה יכולת אמתית להתנגד, הבחנתי ששיחת הטלפון איתה לגבי המפגש הצליחה להרים לי את האנרגיה, אז אמרתי "יאללה, תפגשי איתה, כמה קשה זה כבר יכול להיות?"
הגעתי למפגש לא במיטבי. זו האמת. אבל הנוכחות של איה כל כך נעימה וכל כך אנרגטית, שלמרות שרקע ההיכרות שלנו הוא מקצועי ולא אישי, שמתי את הסיבה לקושי של על השולחן, וזה הצליח להקל עליי מאוד את התקשורת.
לקחתי מהמפגש
שוב אני נזכרת שבהתאמצות להסתרה מושקעת הרבה מאוד אנרגיה – אנרגיה שהיא מבוזבזת למעשה – שמשאירה אותי מותשת. לשים קושי על השולחן, בעצם תוחם את גבולות היכולת שלי, בעיקר מול עצמי. אני לא צריכה להתאמץ להעמיד פנים שזה אחרת, אלא פשוט יכולה להיות עם זה. כשעושים את זה, בדרך כלל מי שנמצא שם מולך, מגלה הרבה אמפתיה, רגישות, וזה משהו מקרב בסופו של דבר.
יש הבדל בין כוונה רעה של מישהו ובין דברים שנעשים מחוסר תשומת לב ופוגעים. זה לא אותו דבר.
מהלכים לא חייבים להיות טוטליים – של הכול או כלום – אפשר לעשות דברים משולבים. שכירות משולבת עצמאות לדוגמא. זה לא חייב להיות "רק" שכירות או "רק" עצמאות.
"אם אני לא אעשה את זה, זה לא יקרה" – אלו דברים שאנחנו לומדים מהחיים, וזוהי אמירה שיש לי איתה חשבון נפש. יש אנשים שבאמת נסיבות החיים שלהם הם כאלו, שאם הם לא יעשו את זה, זה לא יקרה. האם אני נמצאת במצב כזה אובייקטיבית, או האם גדלתי וגודלתי להאמין שזוהי האמת?
פעם הייתי בצ'ט עם מישהו שאמר לי שאם אני רוצה לכתוב, כל מה שאני צריכה זה לכתוב 5 דקות ביום, כי אם עושים את המכפלות של הדבר הזה בשנה, יוצא שכותבים די הרהב.
התבטטות מול הטלוויזיה ב-9 בערב, זה MUST.
בלי פילטר
אישה בשולחן ליד: "יפריע לכן אם אני אעשן סיגריה?" ;
אנחנו: "לא. אבל תודה ששאלת." ;
אישה: "בוודאי. אני, יש אנשים שרק במראה שלהם מפריעים לי... אז סיגריה?!"