קפה #35

"קפה, שיחה וכריכה של ספר"

- שלומית -

דומיניק, מתחם הבורסה, רמת גן

עם שלומית עשיתי קורס צילום שנקרא טקסט / תמונה (של בית הספר צילום בעם, אותו מנחים דיוי בראל (על הצד הצילומי) וטל גורדון (על החלק של הטקסט)) לפני כמה זמן. 

הקורס ההוא, בנקודת הזמן שבו עברתי אותו, היה עבורי מאוד משמעותי. בראש ובראשונה, זו הייתה עבורי חוויה תרפויטית. שנית, זה היה קורס שעד שהסכמתי להירשם אליו עבר לא מעט זמן, וזו הייתה הפעם הראשונה שחשפתי דברים שאני כותבת (כלומר, לא פוסטים בפייסבוק), מול קהל אנשים שאיני מכירה, שעלול לשפוט אותי, ועבורי זו הייתה חוויה מאוד מאיימת ומאוד מכוננת. 

בקבוצה שבה היינו בקורס נוצרה דינמיקה כזו שאפשרה שיתוף וחשיפה עמוקה של כמעט כל המשתתפים, ובאופן טבעי זה יצר קשרים שבנסיבות אחרות, לא היו נוצרים. היינו קבוצה די מגובשת של אנשים, שעם חלקם נשארתי בקשר בפייסבוק, וחלק גם בחיים האמתיים. 

המפגש:

התיישבנו לקפה באחד המקומות האהובים עליי ביותר. לא בגלל הקפה בהכרח, אלא יותר בגלל האוכל, ואולי גם הסנטימנט. למרות שהפעם לא הזמנתי את ההזמנה הקבועה שלי. רצינו כבר זמן לקבוע לקפה, וגם הייתי בפגרה, וגם עבודה, וגם לא יצא. 

בינתיים, אני משתפת בדברים שונים שאני עושה, ושלומית גם כתבה לי שאם אוציא ספר, היא מאוד הייתה רוצה לעצב את העטיפה. גם על כך התכנסנו לדבר. הבנתי שזו אבל שיחה שקצת מוקדמת לי רגשית, ושאני עוד לא שם. עוד לא חתמתי חוזה עם הוצאה, וגדול עליי עכשיו לראות קדימה כל כך. 

 

לקחתי מהמפגש
  • המלצה להסתכל על הפעילות של Fresh Biz Israel.
  • המוח האנושי לא יודע להבדיל בין משחק ובין החיים האמתיים. קיימת בחירה בכל דבר שעושים. 
  • דיון פילוסופי בדברים נותן להם נופך שחלק מהאנשים צריכים, וחלק לא. זה משתנה מאדם לאדם. 
  • בשביל לעשות דבר, כל דבר, חייבת להיות לכך פניות רגשית, אפילו כזו מועטה שתספיק להתחיל ולהתניע תהליך. 
  • לקרוא את הספר "אשתו של הנוסע בזמן".
  • ל"עולם" יש צורך לתייג אותנו, וזה נוגד עשייה מולטי-דיסיפלינרית. בנאדם שלא בהכרח רוצה לבחור דרך אחת או שביל מסוים, יותר קשה לקבלה בעולם מתייג. 

השאלון

צלמת טבע

אף אחד

זן ואומנות אחזקת האופנוע

אני אחזור אלייך

מריר

החברה של מוגלי