את סיגל הכרתי סביב פשיטת הרגל של הוצאת "גוונים", שבה שתינו היינו אמורות (בנפרד) להוציא את ספר הביכורים שלנו. הכרנו סביב ההתעסקות של מציאת סופרים שנפגעו מההתנהלות של ההוצאה, ההתארגנות להגשת תביעות חוב, והחלפת רשמים איך להתקדם ומה עושים הלאה. עד שנפגשנו (כשנה אחרי פשיטת הרגל של ההוצאה), סיגל כבר הוציאה את הספר הראשון שלה, ואני עדיין קצת מתברברת. לקח לי זמן, להשלים, להפנים, להתאושש. צריכה לחשב מסלול מחדש, וגם איתה אני מתייעצת.
המפגש:
אנחנו כבר זמן מה רוצות להיפגש אבל בגלל אילוצים, לוחות זמנים והחיים, כל פעם דוחות את המפגש. מאז שאנחנו מכירות אנחנו גם חברות בפייסבוק, אז פחות או יותר מעודכנות במה שהאחרת משתפת (תמונות, כתיבה). מעניין (וגם מגניב) לעשות את הקרוס-אובר הזה, של בנאדם שאתה מכיר רק וירטואלית, ומגיע למפגש פנים מול פנים אתו, אבל בגלל שהוא כבר קורא אותך (תרתי משמע) הוא יודע הרבה עלייך.
באופן טבעי רוב השיחה הייתה סביב כתיבה ויצירה.
לקחתי מהמפגש
את הספר של סיגל "רימונים וענבים" – התחלתי לקרוא עוד באותו ערב (ממליצה!)
אם הייתי כותבת באנגלית, החשיפה הייתה יותר גדולה (כי יש יותר קוראים באנגלית בעולם)
לייצר תוכן באופן קבוע זה מאוד מאתגר
המלצה על סדנת הכתיבה של גבי ניצן במדבר
קל לנו לקחת ללב ולזכור יותר את הדברים הלא טובים שאומרים עלינו
המלצה לראות את ההצגה "פתאום דפיקה בדלת" (על בסיס הספר של אתגר קרת)
כשאתה בכאב אתה מרגיש לבד, כשאתה בשמחה אתה מרגיש עם כולם, ואז כשעוד מישהו מדבר על זה, אתה מרגיש פחות לבדרימו