קפה #39

"הגעתי לרחוב הפתח-תקוואי המדהים הזה"

- שירית -

אצל שירית במשרד, רחוב ההסתדרות, פתח-תקווה

שירית היא אחות של חברה טובה שלי. נפגשנו פעם ראשונה (באמת) לפני כמה שנים בניו יורק, כשהיא הצטרפה אל נסיעת עבודה שהיינו בה . כשנגמרה העבודה, הסתובבנו יחד בניו יורק, ועד היום היא מזכירה לי את קריאותיי הנלהבות "דין ודלוקה! דין ודלוקה" כשהיינו מול החנות בה עבדה 'פליסיטי' (נו, זה למי שהיה צעיר בשנות האלפיים). מאז אנחנו חברות בפייסבוק ומתעדכנות דרך.

המפגש:

הוצאתי קול קורא ל-13 כוסות הקפה הנותרות ושירית התנדבה. מפאת ימי עבודה עמוסים, הייתי צריכה לבחור בין להגיע לעיר הבורגנית בה היא חיה (יותר רחוק) או העיר בה היא עובדת (יותר קרוב), בחרתי בעיר בה היא עובדת. רצינו לשבת בבית קפה היחידי שהיה באופק (למעשה, מאפייה עם כמה שולחנות וכיסאות) אבל חצי שעה לפני המפגש המיועד ירד גשם זלעפות ויצא שבסוף הכי נוח היה לשבת אצלה במשרד.

בנוסף, ברקע המפגש עומד הניסיון שלי במהלך חודש נובמבר 2019 לכתוב 50,000 מילים במסגרת אתגר "נאנוריימו" (NanoWriMo), כטיוטא ראשונה לספר. הרבה ממה שמעסיק את מחשבותיי הוא החשש לכתוב, והעובדה שאני לא באמת יודעת מה ייצא, או על מה לכתוב…

לקחתי מהמפגש
  • לא ברור לי איך ברחוב ה(כמעט)ראשי בפתח תקווה (רחוב ההסתדרות) אין *אף בית קפה*.
  • בגלל תחום העיסוק של שירית, דיברנו על דברים מעברי המקצועי: ימי כעורכת דין, התמחות בפרקליטות המדינה, ודברים ברומו של עולם ופילוסופיה לגבי סנגוריה, טיפול בנאשמים וקורבנות עבירה.
  • מה מושך בנאדם לעבודה שלו.
  • שילובים של חקירה, פיצוח וטיפול.
  • המלצה לצפות בסרט Tell Me who I Am" של נטפליקס (צפיתי עוד באותו הערב).
  • כל סיפור אפשר לספר מנקודות מבט שונות. הבחירה בנקודת המבט היא מעניינת, חשובה ובעלת משמעות.
  • המלצה לקרוא את עת לעזוב / ג'ודית פיקו (זו שכתבה את שומרת אחותי).
  • בכתיבת דמויות יש סיפורי מסגרת גנריים, אבל אנשים היא שונים. אין באמת דברים זהים, רק דומים.
  • הילד הבכור במשפחה הוא בעל התפקיד הכי קשה ויש על כתפיו הרבה אחריות.

השאלון

וטרינרית / פסיכיאטרית

סיינפלד

1984, התפסן בשדה השיפון, חייבים לדבר על קווין, בדם קר

אני לא אוהבת ששואלים אותי מה הסרט האהוב עליי. כל הסרטים של קיובריק. שאני אצא אינטליגנטית.

חלב

רפונזל