קפה #43

"לא שתיתי קפה בימי חיי"

- הראל -

משרדי החברה של הראל, אזור התעשייה, קיסריה

הראל היה דובר באחד הכנסים שעשיתי לקראת סוף 2019. מחווה קטנה שלו במהלך הכנס נגעה מאוד לליבי, וכשחשבתי על כך אחר כך, אמרתי לעצמי שהייתי שמחה לשתות איתו כוס קפה במסגרת הפרויקט. זה דרש ממני הרבה אומץ לשלוח את המייל, לשאול את השאלה ולהציע, בעיקר כי בעבר, אנשים פחות רמי דרג ממנו עסקית, סירבו למפגש כזה, והיה לי פחד מדחייה. 

כשהוא ענה שהוא ישמח, התשובה שלו שמחה אותי מאוד.

המפגש:

המפגש עם הראל הוא זה שנסעתי עבורו, עד כה, הכי רחוק (עם יוצא דופן של לונדון, שם במקרה הייתי): נפגשנו במשרדי החברה של הראל שנמצאים בקיסריה. כשנכנסתי למשרדים, הבנתי שהם בשיפוצים, והדבר הראשון שהראל אמר לי היה שהוא שבר קיר בין שתי חברות, כי אחת הייתה צריכה לגדול, ובעבור כך הוא העביר את השנייה מקום. זו הייתה אמירה מאוד מטאפורית, ושמתי אליה לב.

במשרד, הראל ישב בכיסא באותו צד של השולחן בו ישבתי אני, ולא כיסא המנהלים הגדול שמאחוריו. בחדר אין הרבה חפצים, אבל יש בו הרבה אישיות, ואם מתבוננים, אפשר ללמוד הרבה על האדם שיושב בו. 

התחושה הכי חזקה שיצאתי ממנה מהמפגש הייתה… שמחה. הרצון שלי להיפגש איתו היה אינטואיטיבי, ויציאה מאיזור הנוחות שלי, ובדיעבד קיבלתי אישור שידעתי "להריח" אותו טוב, ושמחתי ששמחתי על האינטואיציה והצעתי את מפגש. חשבתי שהוא יהיה מעניין, ולא טעיתי: הראל היה סופר-מעניין, אך בעיקר ומעל הכל: אדם עם הרבה מאוד יושרה פנימית, אינטגריטי.

לקחתי מהמפגש
  • לפעמים צריך לשבור קיר בשביל לאפשר גדילה.
  • להיות נחמד בקטנה זה מה שמשנה הכי הרבה.
  • לתת מעצמך למישהו אחר יכול לבוא בהרבה מופעים שונים (להיות בוס מסוים, קולגה, מנטור, התנדבות, הורות…) וכל אחד יכול לבחור לעצמו מה מתאים לו.
  • לפעמים אי אפשר לתכנן את הכל מראש. לפעמים, פשוט צריך לקפוץ מהגשר ולבנות את הכנפיים בדרך למטה.
  • שאלתי את הראל למה הוא לא מפרסם ספר. הוא סיפר לי שהספר הראשון שהוא מתכנן להוציא נכתב בראשו תוך כדי נסיעה ברכבת.
  • אין כזה דבר ניצחון או הפסד. המדויק יותר הוא: או שמנצחים או שלומדים משהו.
  • יש מקום בחיים שמגיע אליו אדם והוא יכול לבחור עם מי הוא רוצה לעבוד, ואת השיט של מי הוא רוצה לסבול.
  • סדר עדיפויות הוא משהו אינהרנטי. אתה קובע אותו לעצמך.
  • כשאדם שם גבול אמיתי, זה ברור שזה גבול אמיתי, ולפעמים מפגש עם גבול כזה יכול להפתיע אנשים שלא רגילים לגבולות כאלו.
בלי פילטר
"מה אני יכול לתת לך לפני שאת הולכת? שוקולד אולי? יש לי פסק זמן" ; "לא, תודה, אין צורך, באמת. נתת לי כבר את הזמן שלך. זה הדבר הכי חשוב שיש לנו."

השאלון

שאלה קשה. שני גברים וחצי.

צ'יפ-נ-דייל. הם תמיד הכי מצחיקים אותי.