המפגש עם הראל הוא זה שנסעתי עבורו, עד כה, הכי רחוק (עם יוצא דופן של לונדון, שם במקרה הייתי): נפגשנו במשרדי החברה של הראל שנמצאים בקיסריה. כשנכנסתי למשרדים, הבנתי שהם בשיפוצים, והדבר הראשון שהראל אמר לי היה שהוא שבר קיר בין שתי חברות, כי אחת הייתה צריכה לגדול, ובעבור כך הוא העביר את השנייה מקום. זו הייתה אמירה מאוד מטאפורית, ושמתי אליה לב.
במשרד, הראל ישב בכיסא באותו צד של השולחן בו ישבתי אני, ולא כיסא המנהלים הגדול שמאחוריו. בחדר אין הרבה חפצים, אבל יש בו הרבה אישיות, ואם מתבוננים, אפשר ללמוד הרבה על האדם שיושב בו.
התחושה הכי חזקה שיצאתי ממנה מהמפגש הייתה… שמחה. הרצון שלי להיפגש איתו היה אינטואיטיבי, ויציאה מאיזור הנוחות שלי, ובדיעבד קיבלתי אישור שידעתי "להריח" אותו טוב, ושמחתי ששמחתי על האינטואיציה והצעתי את מפגש. חשבתי שהוא יהיה מעניין, ולא טעיתי: הראל היה סופר-מעניין, אך בעיקר ומעל הכל: אדם עם הרבה מאוד יושרה פנימית, אינטגריטי.