את יזהר פגשתי באוניברסיטה: הוא היה עתודאי ואני הייתי "סתם" סטודנטית. הכרנו במסגרת העיסוק המשותף שלנו באתר של הפקולטה "עולם המשפט". אחרי הלימודים, מתישהו התחברנו בקבוצת פליטי הפקולטה (קבוצה 02), ולא מזמן בקבוצה מצומצמת עוד יותר של "אליטיסטים ומתנשאים" מבין חברי הקבוצה המקורית. הרבה זמן נמנעתי מלפתח קשר אישי יותר עם יזהר, בעיקר כי פחדתי ממנו. הוא ראה בי ושיקף לי צדדים שלא ראיתי בעצמי, וזה הפחיד אותי.
המפגש:
יזהר נדמה היה לי בתור אופציה מצוינת לפגישה: הוא גבר בערך בגילי, שלא הולך בתלם עם כל התכתיבים החברתיים, למרות שהיה רושם שבשלב כלשהו הוא ניסה. מעניין לראות מסלול כזה אצל בן המין השני. אנחנו לא מאוד קרובים, אבל איך שהתיישבנו והגיע הקפה (שלי) והאוכל (שלו), הוא מנה בפניי את כל הסיבות שהוא נמצא בצומת דרכים וצריך להגיע להחלטות, ושכשהוא שמע שאני פוצחת בפרויקט הוא אמר לעצמו ששווה לשתות איתי כוס קפה (וואלה, הוחמאתי, האמת).
לקחתי מהמפגש:
הביטוי המצוין: "חבל טוב", מהיום אשתמש בזה כדי לברך אנשים על גירושין, התפטרות או פיטורין.
כל אדם מקבל את האתגרים שהוא יכול להם והעונשים שהוא ראוי להם.
המלצה להקשיב לאלבום "So" של פיטר גבריאל (ובכלל, דיברנו הרבה על מוזיקה).
איפה שאת.ה רואה "לא" בעצמך, אנשים אחרים עשויים לראות "לגמרי כן".