התלבטתי הרבה את מי להזמין לכוס הקפה האחרונה של הפרויקט.
בדיעבד, לעומת חודשיים וחצי שחשבתי שזה ייקח, לקח לי שלוש שנים לסיים אותו. שלוש שנים שכל כך הרבה השתנה במהלכן, גם אצלי באופן אישי וגם בעולם. בדרך היו כל מיני אופציות, אנשים שפגשתי, הצעות שונות שהתמסמסו או לא התממשו, והייתי צריכה להחליט מה אני רוצה עבור המפגש הזה. בהתחלה, חשבתי להזמין לקפה הזה מישהו שיהפוך את המפגש הזה לפגישת שיא. מפגש סופר בומבסטי, שכולל בתוכו התגברות על איזשהו אתגר, או אולי אלמנט מגניב. אבל ככל שהתקרבתי למספר, הבנתי שזה… חסר משמעות אמתית, וכמה יפה זה יהיה לשתות את כוס הקפה האחרונה במסגרת הפרויקט הזה, עם מישהי, שסביר להניח שאת רוב כוסות הקפה שאני שותה מחוץ לבית, אני שותה איתה, על כל המשתמע מכך.
נפגשנו ביום שישי בבוקר, יום לפני היום האחרון של השנה האזרחית. הייתה לי רשימה של דברים שתכננתי לסיים לפני סוף השנה הזו, ושמתי אותם בצד, כי כוס הקפה קיבלה תעדוף. הייתי צריכה לבחור מה יותר חשוב לי.
מקסים, קפה עם אמא!!
חבל שלא הזמנת גם אותי לאחת….😍❤️