את אדר אני מכירה מהצבא. עשינו ביחד קורס טרום-צבאי, ושירתנו באותו תפקיד, בשני בסיסים בקצוות שונות של הארץ. היא הייתה אחת החברות הכי קרובות שלי כל השירות, ומעבר לשעשוע, הומור, ותובנות של בנות 19-20, היא החזיקה לי את היד בדרמות הצבאיות דוגמת "מי הרס"ר הזה חושב את עצמו, שהוא אומר לי לנקות אבק מעל הפתח של המזגן?!". סתם נו, היו עוד דרמות, ריכולים, תככים מזימות ומבצעים, אבל כל השמות, המקומות והתובנות, שמורים, מטעמים מובנים, במערכת.
בזמן האוניברסיטה וקצת אחריה, התרחקנו ולא ממש הקפדנו להיפגש. ככה זה כנראה בתקופות מסוימות בחיים בקשרים ארוכי טווח. לפני כמה שנים, סביב החתונה שלה, ואחר כך סביב הולדת הילד הראשון שלה, התחלנו להיפגש שוב ולהתקרב מחדש. מה שהזכיר לי שקשרי אהבה של אמת, לא נעלמים. הם לפעמים פחות נוכחים קונקרטית, אבל הם לא הולכים לאיבוד, הם שם ברקע תמיד. אני נהנית לראות את אדר בעולם. נהנית לראות אותה (בלי חשיבות לסדר ) אישה, מנהלת קריירה, אימא של מישהו, בת זוג של מישהו, מנווטת ברגישות ובאומץ את דרכה בעולם.