הסדק
יש פה סדק בקיר כבר תקופה. בעל הבית אומר שזה בגלל שבשנות התשעים נפל סקאד של העיראקים מאה מטר מכאן, ומאז הבניין כל הזמן זז. אני חושבת שזה השבר הסורי-אפריקאי, אבל לא התווכחתי איתו.
נראה לי שהוא מחמיר, כי אני סוגרת פה שנה שניה, ולא זכור לי שזה היה כזה נורא בהתחלה.
מישהי הציעה שפעם בחודש אצלם אותו, שיהיה לי תיעוד של איך הוא מתפתח. אבל מי רוצה בכלל לתעד התפתחות של סדק?
בעל הבית לא יתקן אותו, אני יודעת, אז אני בכלל לא טורחת לבקש. ההסכם בינינו שנכנסתי היה שאני מקבלת אותה במצב קיים. ומצב קיים הוא מצב קיים. זה מעצבן אותי, כי הייתי רוצה שלא יהיה לי לא נעים, ואפילו להתעקש.
לאחרונה הסדק התפתח והתנפח. יש חלקים שברור שאם משהו ייגע בהם, ישר חתיכות קיר יתפוררו לרצפה. אני בעיקר משתדלת לא להסתכל או לגעת, שזה לא יהפוך להיות בעיה עוד יותר גדולה.
לפני עשרה ימים באה אליי חברה. הייתה לה עוזרת והיא הייתה צריכה לצאת מהבית עם שני הילדים, כי גם חופש וגם חופשת לידה ואני שני רחובות על ידה אז היא עשתה אצלי את הבוקר.
הילד בן הארבע שלה היה עסוק בלקפוץ על הספה, ואז ראה את הסדק, נעצר, ובהה בו ממש הרבה זמן.
אמרתי לו בקול תקיף שלא יקלף אותו, כי ככה זה ילדים, לפעמים אתה יכול לקרוא את המחשבה הבאה שלהם עוד לפני שהם חשבו אותה. היד שלו נעצרה באמצע האוויר, הסדק נשאר, ועברנו הלאה. הוא צבע ציור של ספיידרמן, היא ואני שתינו קפה, והתינוק היה תינוק.
כשהם היו צריכים ללכת, כבר ממש עמדו בדלת, הוא עשה מחטף, רץ מהר, ולפני שהספקתי לעצור אותו, קילף חתיכה של טיח, שנשרה והתפצחה.
עוד לא טאטאתי, אז יש תזכורת של חלק מהקיר על הרצפה, ובגובה של איפה שהוא הצליח להגיע יש עכשיו חתיכה חשופה, ממש חור שרואים דרכו את הבטון האפור.
מאז הסדק מפריע לי הרבה יותר.
חשבתי הבוקר אולי כן לבקש מבעל הדירה לטפל בזה. פעם שעברה שהוא היה פה לתקן משהו אחר, הוא ראה את המצב, אני לא אצטרך להסביר. אבל האמת באמת היא, שאני מפחדת שהוא יגיד לי לא, ולכן אולי עדיף כבר שאני אעשה את זה בעצמי: אגרד הכל, טיח ושפכטל, ואצבע מחדש את הקיר.
וחשבתי על זה, שככה זה ילדים, הם לא מעמידים פנים שזה לא מפריע להם.
הם פשוט מקלפים.