הכלב

פעם פגשתי בחור, אבל בסוף לא נפגשנו.

פגשתי אותו בחנות בתל אביב. הוא עמד מאחורי הדלפק, מתפעל את העניינים, וכשפניתי אליו, הביטו אליי חזרה שתי עיניים סופר-כחולות, שהיה לי קשה לשמור איתן על קשר עין רציף. אני אחסוך את כל הפירוט של איך זה קרה, אבל אחרי שיצאתי משם יצרתי איתו קשר והצעתי לו – במידה והוא פנוי – להיפגש לכוס קפה. הוא ענה שבשמחה.

היינו אמורים להיפגש לקפה של אחרי צהרים מוקדמים, אבל כשסיימתי את סידורי הבוקר וסימסתי לשאול מה קורה ואיפה קובעים, התשובה שקיבלתי הייתה "אני באמצע משהו סופר-אינטנסיבי". לא ידעתי בדיוק מה זה אומר, אז שאלתי אותו אם הוא מעדיף לדחות, והוא שאל אם זה בסדר ושהוא יכול להסביר. הבטן נפלה לי מהאכזבה, אבל החזקתי פאסון ואמרתי לו שזה בסדר, למרות שזה לא היה. זו הייתה הפעם הראשונה שמבריזים לי מדייט, והוא אפילו לא הציע מועד חלופי להיפגש, אז חששתי שהכל הייתה הברזה מתוכננת מראש.

אחרי שעתיים היה "פינג" של הווטסאפ, וחיכתה לי הודעה באורך כמה סקרולים, בה הוא הסביר מה קרה.

סביב 11 וחצי בבוקר הייתה התקהלות של אנשים ברחוב מחוץ לחנות, עומדים ומצביעים אל השמיים. הוא יצא לבדוק מה נסגר, הביט למעלה, וראה כלב מפוחד עומד מחוץ לחלון סגור בקומה רביעית של הבניין. מדי פעם הכלב התהלך בחוסר שקט על אדן החלון, והיה בסכנה מיידית ליפול למטה. הוא רץ לתוך חנות סמוכה, הזעיק את המוכר, צעק לו שיביא משהו ששניהם יוכלו להחזיק בשני הצדדים שיתפוס את הכלב, אם הוא ייפול. הם הספיקו לרוץ חזרה החוצה ולהחזיק ביניהם מגבת ים גדולה, ובדיוק אז, הכלב צנח למטה (משתולל בפראות באוויר), פגע במגבת, ניתר ממנה, ונחת על המדרכה ישר על הצלעות שלו. הבחור, תפס את הכלב המייבב וניסה להרגיע אותו, אבל הכלב זינק לו מבין הידיים ודפק ספרינט לתוך הכביש הסואן של הרחוב ואוטובוס כמעט דרס אותו. שתי מכוניות בנתיב ממול עצרו בחריקת בלמים, והכלב הצליח להגיע למדרכה בצד השני. בשלב הזה החל מרדף: הבחור בעקבות הכלב מרחוב לרחוב, תוך כדי שאנשים מכוונים אותו ומצביעים לו לאן הכלב רץ ואיפה הוא נמצא, אבל הכלב הצליח לברוח.

כשהבחור חזר לחנות, המשטרה הייתה שם לברר ולבדוק מה קרה, ואפילו יצאה משלחת חיפוש לחפש את הכלב, למרות שכולם היו משוכנעים שהוא מת. ואז, לא ברור איך, מישהו מצא את הכלב ברחוב, תפס אותו, שם עליו רצועה, והביא אותו לחנות. כשהבעלים הגיעו, המשטרה ראיינה גם אותם, ואז הם לקחו הכלב לווטרינר, שיעשה לו סי.טי. והתברר שהוא לגמרי בסדר.

הדייט שלנו פשוט היה אמור לקרות באמצע כל זה.

אחרי שקראתי את כל המגילה הזו כל מה שיכולתי לחשוב זה שעם כל כך הרבה פרטים אין מצב שהבחור מחרטט אותי; ושאם נתחתן, זה יהיה סיפור ממש טוב לספר על הדייט הראשון ש(לא) היה לנו.

עוד המשכנו קצת להתכתב אחר כך, ואפילו קבענו שוב לקפה, אבל אז הוא הבריז לי בפעם השנייה, והבנתי שכנראה שהוא לא באמת פנוי או מעוניין, ושהדבר היחידי שיכול יהיה לכפר על אכזבה כפולה כזו הוא מחווה של הפתעה.

אחרי שבוע הוא שלח לי בווטסאפ תמונה של תמונה ממוסגרת של הכלב עם הקדשת תודה מהבעלים. אם תטיילו ברחוב התל אביבי הזה, תעברו בין החנויות ותשתדלו לשים לב, תוכלו לראות אותה.