הסופה

אחותי ואני החלטנו בסתיו האחרון לנסוע לראות את השלכת בצפון-מזרח ארצות הברית. שם, מסתבר, מאוד רציניים, ואשכרה יש מפה שמסומן בה מצב העלים: איפה השלכת אדומה, צהובה, חומה, או לא קיימת יותר. בהתאם, תכננו מסלול, שכרנו אוטו, הכנו פלייליסט ויצאנו לדרך.

ביום השני בדרך גילינו שהעדכונים למפה, לא ממש מעודכנים, ובגלל קרה שהייתה שבועיים קודם באזור, ברוב המקומות כבר לא נשארו בכלל עלים על העצים. מכיוון שהבנו שמרשלז יש בכל מקום, ועל כן אין צורך להיאחז בתוכניות קודמות, עשינו חשב מסלול מחדש, ושינינו כיוון נסיעה לאזור אחר, שעל פי המפה עוד היה בו סיכוי לראות קצת צבעים.

מפה לשם, התחלנו לקבל התראות מגוגל לטלפון עם אזהרת סופת שלג שמתקרבת. בהתחלה עוד תייקנו את זה בתור "אמריקאים היסטריים" ובחרנו להתעלם, אבל תכיפות ההתראות וסימני הקריאה עלתה, ואפילו כבר סימנו לנו במפה איפה אמורה בדיוק להיות הסופה, באיזו דרגת חומרה, ומתי היא תתחיל (12 בצהריים). טוב נו, מהיותנו ישראליות לא פראייריות, עשינו תכנית קצרה לבוקר, ותכננו טו גט דה הל אווט אף ת'ר בתוך שעתיים, מה שהיה אמור להביא אותנו ל"קצה אזור הסופה" ולהמשיך הלאה עם הנסיעה.

כך יצא, שממפת השלכת של "מחפשים עלים אדומים" עברנו למפת "איך בורחים מהסופה הזו". יום שלם ניסינו לברוח ולצלוח את הסופה כמה שיותר מהר, וככל שברחנו, ככה היינו יותר בתוכה: הזדחלנו בשיירה של מכוניות על הכביש המהיר במהירות 30 קמ"ש במשך למעלה מ-200 ק"מ, כשאפשר לראות קדימה אולי 50 או 100 מטר, פתיתי שלג עצומים יורדים מהשמיים, נערמים מהר וגבוה על הכביש, מסביב הכל לבן ואפור, ומדי פעם צריך לעצור בצד ולגרד את שכבת הקרח שנוצרה על השמשה הקדמית, כשהמגבים כבר לא הצליחו לעמוד בקצב.

בלב הסופה, זה נראה כאילו כל העולם סביב סופה, שהיא תימשך ותימשך, ולא תיגמר אף פעם. והכל מפחיד, הכל.

את יודעת שאת לא לבד, שאת מוקפת מכוניות ויש בהן עוד אנשים, אבל את מרגישה לבד. אני חושבת שאולי עדיף שתחני את האוטו באיזה חניון, תחכי שזה יעבור, תשאירי את החימום דולק, תכרסמי פריכיות ואוכל חירום, ותלבשי, ליתר בטחון, את כל הבגדים שיש לך בתוך המזוודה, שלא תקפאי. או אולי, בעצם, עדיף שתעצרי את האוטו בצד הדרך, תשבי ותבכי ומישהו יבוא ויציל אותך. אבל אז את חושבת שאולי במקום לחכות שיבואו ויצילו אותך, תצאי החוצה ותדפקי למישהו על החלון ותבקשי ממנו עזרה, או תעצרי ליד איזה בית, ותדפקי בדלת ותבקשו לישון אצלם את הלילה, כי הסופה מפחידה ואין מה לעשות, אתן לא רגילות לנהוג בשלג.

אדם לאדם אדם, ואף אדם לא אי, ויש עוד מלא ציטוטים שאפשר לצטט, ותצטטי חופשי, מה שבא לך, העיקר שתרגישי טוב. אבל בעיקר תזכרי דבר אחד כל הזמן: הסופה היא לא לנצח, היא עוברת, אפילו עוד הלילה; רק תנשמי עמוק, ותראי את זה קורה.

בבוקר אמרו בחדשות שמאז 1995 לא נצפתה שם באזור סופה כזו באמצע חודש נובמבר.