השכן

הפעם הראשונה שהיה "השכן" אני הייתי מתבגרת גמלונית והוא, אריק החתיך ההורס, היה כמה שכבות מעליי בתיכון. אנחנו גרנו בקומה שתיים וחצי, הם גרו בקומה שלישית, ושנים אמא שלי הפצירה בי לקרוא לו "לתקן לנו את נגן הדיסקים שהתקלקל במערכת", חרף העובדה שלא היו שום עדויות קודמות ליכולות טכניות כלשהן שלו. גרנו בבניין שם ארבע שנים, והכי קרוב שהצלחתי אי פעם לדבר איתו היה כשעלינו יחד במעלית, ואני אמרתי "חם היום", הוא ענה "כן, הא?" ואני הרחבתי ש"אני מפה ישר למזגן" והוא ענה "כן, גם אני" ואז שנינו יצאנו מהמעלית והלכנו משם. שנים אחר כך ואני עדיין שומעת על זה ש"לא יכולתם לנהל שיחה של יותר צפונבונים מזאת!"

בבניין הקודם בו גרתי לא מעט שנים, הכי קרוב שהגעתי לראות את "השכן" היה כשכל אחד מהם, בתורו, דפק אצלי בדלת, ככל הנראה באמצע דייט, ושאל אם אפשר להשאיל חולץ פקקים לבקבוק יין.

"השכן" הנוכחי הוא בחור תכול עיניים שגר דלת לידי. אני לא ממש מכירה אותו, אבל הוא קנה אותי כשהוא הוסיף תת-פתק מתחת לשם שלו על תיבת הדואר שכתוב בו "בלי פרסומות בבקשה". הוא נמצא פה כבר תקופה, אבל השעות שלנו לא מסונכרנות, וכמעט שלא יוצא לנו להתראות. הוא יוצא כל בוקר מהבית לעבודה לפני שבע, ואני יודעת את זה, כי בחדר מדרגות אצלנו יש הד, והדלת נטרקת כשהוא סוגר אותה וזה מעיר אותי.

חשבתי אולי בהזדמנות להציע לו לבוא לראות אצלי סרט, שנאכל ארוחת ערב ביחד, או סתם קפה על המרפסת, כי יוצא שאני בצד אחד של הקיר והוא בצד האחר, ואנחנו לא מתקשרים בכלל, וגם אם זה לא יתפתח מעבר, מה 'כפת לי ידיד ממש קרוב? הבעיה העיקרית שהייתה לי עם התוכנית הזו, היא בעיית פחדנות ופדחנות, אז החלטתי לעבוד על עצמי ולנסות לאזור אומץ לעשות את זה.

בסוף יצא שלא הייתי צריכה לעשות כלום כי לפני כמה שבועות צלצל הפעמון אצלי בתשע ועשרה בלילה, וזה היה הוא. הוא עמד בחדר מדרגות עם מזוודה, נעול מחוץ לדירה בלי טלפון, אחרי כמה שבועות בחו"ל. תקראו לזה מה שתקראו, אני קוראת לזה "היקום סידר לי חלון הזדמנויות קצר וקצוב להכיר את הבחור מהצד השני של הקיר." הוא היה אצלי חצי שעה, עד שהגיע המנעולן, הספיק לשתות כוס מים ושנתעדכן על הבסיס הבסיסי ביותר. בסוף ה"ערב" הזה כל מה שנשאר לי לעשות, היה להגיד ככה בנון-שלאנט, שאולי כדאי שמתישהו נעשה את זה שוב ונקבע לארוחת ערב או אולי אפילו נראה סרט ביחד.

מאז, לא ראיתי אותו שוב בחדר מדרגות, אבל אל דאגה, דרך הקיר אני יודעת שהוא שם.