המרדף

הסיפור הבא הוא סיפור אמיתי:

מחכה לאוטובוס, האוטובוס לא מגיע. אוף. למה האוטובוס לא מגיע?? פותחת מוביט לבדוק מתי הוא אמור להגיע. האוטובוס בדיוק באותו רגע חולף על פניי במהירות לא מותאמת. אפילו לא האט לקראת התחנה. עוד חצי שעה לחכות?? לא נראה לי. מגיע אוטובוס רנדומלי שניה אחר כך, שנוסע באותו כיוון, על אותו ציר. מזנקת על האוטובוס. מעבירה את הרב-קו. "אתה רואה את האוטובוס הזה?" אני מצביעה לנהג על האוטובוס אותו פספסתי: "המטרה שלך היא לעקוף אותו בְּתחנה בשביל שאני אוכל לעלות עליו!". הנהג מחייך "אין בעיה". באוטובוס יושבים 4 אנשים בפיזור. השניים מקדימה מחייכים לאור הבקשה.

מרדף מתחיל.

מסתבר שהאוטובוס השני לא אוהב לעצור בתחנות.

עוברת תחנה.

הנה, אני עומדת לרדת.

לא. האוטובוס חמקמק ונשאר בתחנה בדיוק 12 שניות. אוף.

ממשיכים במרדף.

רגע! יש נוסע ששכח שהוא צריך לרדת! או אולי זה הנהג שבלהט הרגע לא שם לב שמישהו צלצל בפעמון.

עוצרים לו מחוץ לתחנה. יאללה. זוז כבר. עד שהוא יורד.

אנחנו בפיגור של תחנה + רמזור.

"אנחנו יכולים להצליח!" אני קוראת לנהג המחייך, בעודי עומדת דרוכה ליד הדלת האחורית.

עוברים עוד תחנה.

מתחילים לפתוח פער.

האוטובוס השני עובר עוד תחנה בלי לעצור.

התקווה שלנו היא התחנה הבאה, בה הוא סוף סוף עוצר.

יו, מה נעשה עכשיו?? אנחנו אחריו – איך אספיק לעלות על האוטובוס החמקן הזה?!

כפרה-על-הנהג של האוטובוס שלי מחליט לעצור קצת לפניו, בחצי חסימה אותו.

האוטובוס הדהרן לא יכול לזוז עד שהאוטובוס שלנו ייסע.

"הנה!" אומר לי הנהג בחיוך גדול "הצלחנו!!"

כל ארבעת נוסעי האוטובוס האחרים מוחאים כפיים.

אני יורדת מהאוטובוס ובדילוג קל עולה על האוטובוס הבא.

"אנחנו רודפים אחרייך כבר מהבורסה רמת גן!" אני אומרת לנהג חמוץ הפנים של האוטובוס המקורי אותו הייתי צריכה.

"בגלל זה אמרת לו לחסום אותי?!" הוא אומר לי בפרצוף זעוף.

"אני? (חיוך חיוך) מה פתאום!? חס וחלילה! אני לא אמרתי לו דבר כזה! הוא עשה מה שהוא רוצה!"

סיפור זה היה סיפור אמיתי.

חוץ מהחלק של מחיאות הכפיים.