יומולדת גיל 34, אני יושבת עם אמא לכוס קפה והיא שואלת אותי, ככה בעדינות, אם חשבתי, במקרה, להקפיא ביציות, שהיא חושבת שאולי כדאי. 

אני? הקפאת ביציות? 

נכון, אין לי כרגע בן זוג, אבל… למה זה טוב? אין מצב שתוך שנתיים אני לא בהיריון! למה אני צריכה את זה בכלל? 

לא יודעות מה זו הקפאת ביציות "סוציאלית"? גם כשאני התחלתי את התהליך שלי לא ידעתי. כשחיפשתי באינטרנט מידע על הפרוצדורה, מה בדיוק עושים, ואיך זה מרגיש – לא הצלחתי למצוא הרבה מידע. מסביבי? הכרתי מישהי אחת שעברה את זה.

אז התחלתי לקרוא, לחפש מידע. 

ממש בגדול, בישראל, נשים בין הגילאים 30-41 יכולות להחליט להקפיא ביציות מטעמים "סוציאליים" (כלומר, מסיבות שאינן סיבות רפואיות; היינו: הן טרם החלו להקים משפחה). מדובר בהליך אותו עוברים באופן פרטי, ואינו ממומן על ידי המדינה. [מתוך האתר של משרד הבריאות]

למזלי, במסגרת העבודה שלי, הפקתי כמה כנסים על גניקולוגיה ופיריון, בכולם היו מיטב רופאי הפיריון בישראל ובעולם, ויכולתי לשמוע הרצאות בפנלים, של רופאים, של מדענים, לשאול אותם בזמן הפסקות הקפה לדעתם, ולהתייעץ. 

אז פרטים על המידע הרפואי והחוקי, לא היה חסר. אבל פרטים על כל המעבר? כל מה שלא מדברים עליו? לא מצאתי.

כתבתי בשבילי, שאני אזכור מה עברתי, אבל כתבתי גם כי אני מאמינה שזה חשוב לדבר על זה. כתבתי בשביל שיהיה מידע זמין ברשת – בעברית, ובכלל – על ההליך. כתבתי, כדי שנשים נוספות שמתלבטות, ולא בטוחות, יקראו, ואולי יצליחו למצוא את עצמן, את ההתלבטויות שלהן, הפחדים שלהן, את הסיפור שלהן.

אחרי שפרסמתי התחילו לפנות אליי נשים שרצו עוד מידע. ללמוד עוד, לשאול עוד שאלות.

וכך, התפתחו להם שלושה פורמטים: הרצאות (לארגונים או קבוצות), ערבי נשים בבית (לקבוצות קטנות אינטימיות) ושיחות 1:1 על כוס קפה ומאפה.

שאלות? תרגישו חופשי לפנות אליי!