בבוקר השאיבה אימא שלי הגיעה לאסוף אותי והתפקדנו בבית חולים בשעה שבע, אחרי צום של שמונה שעות.

אחרי שעברנו במזכירות, הגעתי לאחות שמדדה לי חום, לחץ דם ודופק, שהיה לפחות 115 במנוחה, והחתימה אותי על טופס הסכמה לעבור את הפרוצדורה. גם אותה שאלתי אם אני הולכת למות. היא הסתכלה עליי, אמרה לי שלא, ואחרי שאני מתעוררת שאני אבוא אליה והיא תיתן לי סנדוויץ'.

ישבתי שם ואמרתי לעצמי שיש עוד זמן לברוח. מה הבעיה? זה לא שאני חייבת לשאוב ביציות. מקסימום הן כולן ייספגו בגוף שלי . אף אחד לא מכריח אותי, אני עדיין יכולה לברוח. אני עדיין יכולה לברוח. אני. עדיין. יכולה. לברוח.

אבל לא ברחתי.

היא שלחה אותי להתלבש בכותונת בית חולים, ואז הגיעה לאסוף אותי, ביחד עם מטופלת אחרת. שתי השאיבות הראשונות של היום. שתינו ישבנו בחדר "קבלה" לחדר ניתוח, שם חיכינו לעוד טפסים לחתום עליהם, ולרופאים המרדימים שיגיעו לחדרי ניתוח, כי הם היו באיזו ישיבה. כשהם הגיעו, היה ברור שה"ישיבה" האמורה הייתה הפסקת סיגריה. האמת? זה ממש לא הפריע לי: רופא מעושן הוא מבחינתי רופא לא לחוץ סיגריה ועל כן רופא רגוע. כמה שיותר, יותר טוב, כי אני הייתי ממש היסטרית.

גם את הרופאה המרדימה שהגיעה לראיין אותי שאלתי אם אני הולכת למות מההרדמה. היא גם אמרה לי שלא. חתמתי על טופס ההסכמה. אחריה נכנס הרופא השואב ושאל אותי אם אני מוכנה. אמרתי לו שכן, למרות שעדיין רציתי לברוח.

כשנכנסתי לחדר ניתוח, הלכתי להזדהות מול המעבדה בחלון הקיים בין שני החדרים, הם היו צריכים לבדוק שאני זו אני, להיות בטוחים שמצמידים את הביציות לאדם הנכון. לכל מי שהיה שם אמרתי שאני מפחדת מההרדמה. עליתי על המיטה. 111 דופק. הייתי בלחץ נוראי. האחות הייתה חמודה, היא שאלה אותי אם אני רוצה להחזיק לה את היד עד שנתחיל. בשלב שבו הייתי, זה לא היה עוזר, אבל המחווה והשאלה נגעו לליבי. היה שם קר ודי מלחיץ. התנהלה סביבי שיחה שהשתתפתי בה באופן חלקי. הפרופסור המחויך אמר לי שממש אין לי מה לפחד מההרדמה, ושההרדמה היא החלק הכי כיף.

בשלב הזה נכנס לחדר הרופא המרדים. בניסיון הראשון הוא ניסה ולא הצליח להכניס לי את המחט של "הברז" לווריד שלא ממש שיתף פעולה. הוא נאלץ להחליף מקום. האמת? בכל ההליך הרפואי מתחילתו ועד סופו – זה היה הדבר היחיד שכאב לי. הסניטר הביא שמיכה וכיסה אותי, שם לי מסכת חמצן, והדבר האחרון שאני זוכרת היה את הרופא אומר לי "תחשבי על ביציות מחייכות."