במזכירות של מחלקת פריון בבית חולים בו התקשרתי לקבוע תור לייעוץ אין מענה אנושי לטלפון: משאירים הודעה ויום אחר כך חוזרים אלייך. קבעו לי תור לשלושה שבועות אחר כך. בינתיים, אמרה לי מנהלת המרפאה, שהיא שתפקסס לי את רשימת הבדיקות שצריך לעשות לפני הפגישה. עיקריה: בדיקות דם (כולל פרופיל הורמונלי ובדיקת HIV), בדיקת PAP ובדיקת שד. בדיקות לבן הזוג ובדיקות גנטיות, לא היה צורך לבצע, משום שלא היה בן זוג ולא דובר על הפרייה לעוברים.

תחנה ראשונה: חדורת מטרה, קבעתי תור לרופא משפחה שייתן לי הפניה לכל הבדיקות. הוא ישב מולי, הסתכל על הרשימה ושאל אם אני מתכננת היריון. כשעניתי שלא, הוא שאל למה כל הבדיקות האלו. וכשאמרתי שאני הולכת להקפיא ביציות הוא הרים את עיניו מהדף, הסתכל עליי ושאל אותי "למה את צריכה את זה?". באותו רגע הבנתי: לא כל הרופאים מסונכרנים ביניהם. 

וכך, מצאתי את עצמי יושבת מול הרופא משפחה שלי, שמכיר אותי מאז שאני ילדה, מנסה להסביר לו שזה מה שכל מומחי הפריון ממליצים. כשהבנתי שאני לא ממש מצליחה לשכנע אותו, אמרתי לו בקול בטוח "בשביל שאני ארצה לעשות את הילד השלישי בגיל 42, תהיה לי ביצית משהייתי בת 35, וזה עדיף על ביצית מגיל 42." טיעון מנצח והוא התרצה: הסתיימו השאלות ונחתמו ההפניות. 

עוד לא התחלתי וכבר מרגישה שמאתגרים את ההחלטה שלי. מה כבר ביקשתי? הפניה לבדיקות דם? (בדיעבד אני חושבת שגם רופא נשים "רגיל" היה יכול לתת את כל ההפניות האלו.)

תחנה שנייה: רופא נשים בקופה. לצערי, הרופא אליו הייתי הולכת במשך שנים, כבר אינו מקבל, ומצאתי את עצמי נכנסת לתור אצל רופא לא נחמד, שאיני מכירה, ועוד לפני שהתיישבתי, היה לי לא נעים. מה לעשות, לפעמים יש גם חוויות כאלו (למזלי, לא הרבה). החדשות הטובות מהביקור אצלו היו שבדיקת ה-PAP שלי עדיין הייתה בתוקף, ולא הייתי צריכה לעשות אותה שוב. ואגב בדיקות PAP: את תוצאות הבדיקה לא מקבלים מודפסות, אלא בהודעה בטלפון, ולכן, אם צריך מהן עותק, צריך להגיע למרפאה שידפיסו אותן.

תחנה שלישית: בדיקות דם אותן צריך לבצע ביום השני או השלישי של הוסת. המטרה: לבנות "בסיס" לערכים ההורמונליים שיהיה קו הייחוס בהמשך, כשעושים את הטיפול. אחרי לילה של צום הגעתי למרכז לבריאות האישה, ורק כשהגיע תורי התברר לי – מה שלא אמרו לי מראש – שבשביל בדיקת אחד ההורמונים (הפרולקטין) צריך להיות ערים לפחות שעתיים. מעצבן. האחות שלחה אותי החוצה לשבת בחדר ההמתנה, להתעורר.

אחרי שעה נכנסתי לאחות, שתוך שהיא אוספת את המבחנות לדגימות הדם, שאלה אותי אם אני מתכננת היריון. עייפה וצמאה, אחרי המתנה ארוכה, עשיתי מה שהתברר כטעות: עניתי לה. וכך, מצאתי את עצמי בשיחה שלא יכולתי לברוח ממנה: בזמן שהיא לקחה לי דם, היא חלקה איתי את דעותיה (הפרטיות) לגבי שימור פוריות, המבוססות כולן על תוכנית שהיא ראתה בטלוויזיה.

ישבתי אחרי הבדיקה, שתיתי מים, אכלתי חצי בננה, וכמו איזו מפגרת, בכיתי.